הטיול בדרך נוף כרמל

באותה שבת החלטתי לקחת את הילדים לטיול בהרי הכרמל. הטיולים שלנו ברחבי הארץ הפכו למסורת, ואחת לשבועיים היינו נותנים לאמא שבת מנוחה מכולנו והיינו יוצאים לדרך. בערב שישי ליד שולחן השבת היינו מדסקסים אודות מסלול הטיול, והיינו פותחים ספר מפות ישן שהיה לי ומחליטים לאן לנסוע בשבת. את הציוד הבסיסי כבר היה לנו, ואת הצידה לדרך הייתי מארגן כבר בשישי בבוקר. קצת שימורים של תירס, כמה פיתות עם חומוס ומלפפונים חמוצים או גבינה צהובה, כנפי עוף מבושלים שאפשר לאכול קר, ערכת קפה, כמה בקבוקי מים, ספר עם טיפים לטיולים בארץ (העדפתי את זה על פני אפליקציות בנייד שלא תמיד עבדו כמו שצריך) ובשבת בבוקר הינו מוודאים שכולם (שלושת ילדי) מצויידים בנעלי הליכה וכובעים רחבי שוליים.

היציאה לדרך

באותה השבת יצאנו כמו תמיד בסביבות שמונה וחצי בבוקר ונסענו לכיוון הרי הכרמל. מסלול הטיול כלל נסיעה עם הרכב במסלול שמכונה דרך נוף כרמל המוביל עד למנזר הכרמליתים, טיול רגלי קצר במקום ולאחר מכן ירידה לאיזור הכפרים הדרוזים וארוחת צהריים בדליית אל כרמל. בדרך שמענו את סופרטרמפ, הלהקה האהובה עלינו בנסיעות, ושיחקנו במשחקי טריוויה משעשעים. במחלף אליקים ירדנו מהכביש המהיר ופנינו לכוון הכרמל. שלט קטן כיוון אותנו לדרך עפר צרה והתחלנו את הטיול.

דרך נוף כרמל היא אכן דרך נוף מקסימה המתפתלת על צלע ההר, ומשאירה את המטיילים פעורי פה לנוכח הנופים המתגלים בדרך. עצרנו ליד עדרי בקר שהסתובבו חופשי מאחורי גדרות והצטלמנו לידם. יעל, ביתי הבכורה, ניסתה ללטף את אחת הפרות, ונענתה בגעייה חזקה שהבהילה אותה וכולנו צחקנו. המשכנו כך במשך כשעה כשאנחנו לבד לגמרי בדרך. לא היו רכבים לפנינו ולא הגיעו רכבים מאחורינו. נהיננו מכל רגע והחלטנו שזה אחד הטיולים היפים שעשינו בארץ. כעבור כמה דקות נוספות של נסיעה נתקלנו בשיירה של רכבים שעמדו במקום. שאלתי לפשר הדבר ונאמר לי שבקצה הדרך, לפני הפנייה לדרך העולה למנזר יש שקע גדול עם בוץ ושאי אפשר לעבור. לחוסר מזלנו לא היה בשיירה אף רכב שטח שיכול היה לעזור, וכולם עמדו שם אובדי עצות.

ההצלה

הוצאתי את הילדים מהרכב, והגענו למקום שבו היה השקע עם הבוץ. אף אחד לא ידע מה עומקו. הורדתי את הנעליים ונכנסתי לתוך הבוץ. הסתבר שמדובר בעשרים סנטימטרים בלבד. ארגנתי את הילדים שלי ואת הילדים של שאר המשפחות ובקשתי מהם שישוטטו ויביאו ענפים גדולים עם הרבה עלים. הילדים שמחו על ההרפתקה  שנכפתה עליהם, ותוך כמה דקות היתה לנו ערימה גדולה של ענפי עצים רבים. הנחתי את הענפים בתוך השקע אלה על אלה עד שכיסו את הבוץ כולו, וביקשתי מנהג הרכב הראשון לנסות לחצות. לאחר היסוס קצר הוא נכנס לרכב לבד, והחל לנסוע לאט לתוך השקע. הדרכתי אותו לנסוע במהלך ראשון ולהרגיש את הדרך שיצרנו. לאט לאט חצה הרכב את השקע והגיע לצד השני לקול מחיאות הכפיים של הילדים וההורים. ככה חצו כל הרכבים את השקע, וכשהגיע תורנו חצינו גם אנחנו, והילדים צהלו משמחה איך שאבא שלהם הציל לכולם את  הטיול.